<h1>תשובת הר"ש משאנץ לרמ"ה</h1>
<h2>דף לה:</h2>
ועוד אשכחן בפרק הערל [יבמות פ"א ע"א] ובגיטין פרק הזורק [פ' ע"ב] אמר רב המנונא שומרת יבם שזנתה אסורה ליבמה. ובלא קדושין איירי. חדא מדקאמר זינתה, ועוד מדדייק התם בגיטין נישאו אין זינו לא נימא תיהוי תיובתא דרב המנונא. והשתא אם כדברי הרב דלא אסר הכתוב אלא אם כן קדש תחלה, כיון דמדאורייתא ביאת התר היא אמאי מיתסרא ליבם. ואע"ג דלית הלכתא כרב המנונא כדאמרינן בסוף פרק שני דסוטה [י"ח ע"ב], לאו מכח טעם זה הוא.
ועוד תניא בהדיא ביבמות בפרק אלמנה [ס"ח ע"א] בן תשע שנים ויום אחד גר עמוני ומואבי מצרי ואדומי כותי נתין חלל וממזר שבא על כהנת לויה וישראלית פסולה ר' יוסי אומר כל שזרעו פסול פוסל וכל שאין זרעו פסול אינו פוסל ואמרי' התם מנא הני מילי אמר רב יהודה אמר קרא ובת כהן כי תהיה לאיש זר כיון שנבעלה לפסול לה פסלה. ועל כרחין בלא קדושין איירי מדפריך התם [ס"ט ע"א] ואימא עד דאיכא הויה וביאה ומשני דומיא דכהן גדול באלמנה מה כהן גדול באלמנה בביאה לחודה אף האי נמי בביאה לחודה ואמרינן התם מאי איכא בין תנא קמא לרבי יוסי אמר רבי יוחנן מצרי שני ואדומי [שני] איכא בינייהו ושניהם לא למדוה אלא מכהן גדול באלמנה דתנא קמא סבר מה כהן גדול באלמנה שביאתו בעבירה ופוסל אף כל שביאתו בעברה פוסל, והשתא לתנא קמא היאך עמוני ומואבי וממזר פוסלין בביאה בלא קדושין והלא אין ביאתם בעבירה ולא דמו לכהן גדול באלמנה דלקי בביאה בלא קדושין.
ואל יהרהר אדם להביא ראיה לדברי הרב מהא דתניא בפרק משוח מלחמה [סוטה מ"ד ע"א] גבי חוזר מעורכי המלחמה ולא לקחה פרט לאלמנה לכ"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל דקאמר לימא דלא כר' יוסי הגלילי דאמר הירא מעבירות שבידו, ומשני אפילו תימא ר' יוסי הגלילי וכדרבא דאמר לא יקח משום לא יחלל ואינו לוקה עד שיבעול, דההיא אפילו לתינוק אינה ראיה להביא. דההוא קרא בארש אשה ולא לקחה כתיב וכל מה שהיה מדקדק דלא כר"י הגלילי לא דייק אלא מאלמנה וגרושה דאיכא עבירה בקדושין לחודייהו לאביי אבל ממזרת ניחא אפילו לאביי דליכא איסור בקדושין כלל ותדע דאביאה בלא קדושין נמי לקי ממתני' דפרק אלו הן הלוקין [י"ג ע"א] דקתני ממזרת ונתינה לישראל דומיא דאחותו כשאר חייבי לאוין וכריתות דקתני התם דמה התם בלא קדושין שאין קדושין תופסין בהן אף הכא נמי בלא קדושין.
